<h1>רבינו ירוחם נכ"ד ח"א</h1>
<h2>דף ב:</h2>
המגרש את אשתו והתנ' אם לא אבא מכאן ועד שלשי' יום יהיה גט ובא והפסיקו מעבר הנהר ואמר ראו שבאתי הוי גט דאין טענת אונס בגטין ועוד שהיה לו להתנות מאחר שהיה אונס דשכיח כך פשוט בגטין והוי גט ואפי' שהנהר אינו רגיל בכך. התנה שאם לא אפייס אותה מכאן ועד שלשים יום יהיה גט ופייסה ולא רצתה להתפייס הוי גט שהיה לו לתת לה דבר גדול עד שתתפייס ואם תאמר לא היה בידו לתת לה אין טענת אונס בגטין פשוט. התנה אם מתי מחולי זה יהא גט ונפל עליו הבית או נשכו נחש וכיוצא בזה אינו גט ואם אמר אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו הבית או נשכו נחש וכיוצא בזה נראה לפי מה שפירשו הסוגיא רש"י והתוספות בגטין שאינו גט כמו אותו דאם מתי דרישא אבל לפי התוספתא והירושלמי ומה שפירש ר"ח הסוגיא באם לא אעמוד וכו' הרי זה גט והרמב"ם פסק דרישא דאם מתי וכו' דאינו גט כמו שכתבתי ובסיפא דאם לא אעמוד וכו' דהוי ספק מגורשת. כתב רבינו תם דיש שלשה חלוקים בענין האונס בגטין. הא' יש אונ' דלא שכיח כגון ההיא דגטין הרי זה גטיך מהיום אם מתי ונפל עליו בית או נשכו נחש אינו גט ואפילו למאן דאמר אין אונס בגטין. השני אונסא דשכיח כגון דפסקיה מברא רוצה לומר שהפסיקו מעבר הנהר דהוה ליה להתנות כמו שכתבתי וזה אפילו למאן דאמר יש טענת אונס בגטי' אין לו טענת אונס דהוה ליה לאסוקי אנפשיה ומאחר שלא התנה איהו דאפסי' אנפשי' ואם הנהר אינו רגיל בכך הוי גט למאן דאמר אין טענת אונס בגטין וכבר קימא לן כוותיה והוי גט ואפילו הנהר אינו רגיל בכך. הג' שכיח ולא שכיח רוצה לומר דבר מצוי לפעמים כגון שחלה דלמאן דאמר אין טענת אונס בגטין הוי גט ולפי זה אף על פי שנאנס בכלן הוי גט זולתי בנפל עליו הבית או נשכו נחש. ויש שתי לשונות מרבא דכתובות ללישנא קמא אין טענת אונס וללישנא בתרא יש טענת אונס ופר"ח כלישנא קמא וכן הסכימו רוב הפוסקים.
<h2>דף עז.</h2>
אלו שכופין אותן בשוטין להוציא וליתן כתובה. מוכה שחין וריח הפה וריח החוטם והמקבץ צואת כלבים והבורסקי והמחת' נחשת מעיקרו שהיו בו קודם שנשאה וידעה שהיו בו. במה דברי' אמורים שנשאת לו סתם אבל אם התנה עמה תחלה צריכה לעמו' עמו בתנאה ואינה יכולה לומר סבורה הייתי שאני יכולה לקבל חוץ ממוכה שחין שאפילו התנה עמה תחלה כופין אותו להוציא והרמ"ה כתב דאפילו בסתם נמי אם ידעה מהן אין כופין להוציא דסברא וקבילא. ואם היו בו א' מאלו הדברים ומת ונזקקה לאחיו ליבום אין מכריחין אותה לישב עמו אבל יחלוץ מפני שישנן ולא רצתה לישב עמו.
<h2>דף פו:</h2>
אמר לה הרי זה גטיך ואל תתגרשי בו אלא לאחר שלשים יום והלכה והניחתו בסימטא מגורשת ואם ברשות הרבים ובצדי רשות הרבים הוי ספק מגורשת פשוט בכתובו'. ופירשו בתו' דמיירי שאמ' מעכשיו ומתחילין הגרושין מעכשיו ואינם נגמרי' אלא עד שלשים יום וצריך שיהיה הגט אחר השלשים יום במקום הראוי לקנות במשיכה. ונראה דאם אמר לה הרי זה גטיך מעכשיו ולאחר שלשים יום בעינן שיהא הגט בחצרה בסוף שלשים יום ואם היה בסוף שלשים יום מונח בסימטא או ברשות הרבי' הרי זו מגורשת אפילו נשרף או נקרע.
